מה עושים כשלרגע הנתיב מוסתר, ואנחנו סוטים מהדרך?


קבענו נתיב, המטרה מול העיניים ואנחנו מתקדמים אל עבר הגשמה אישית. עוברים ימים טובים ואנחנו קוטפים הצלחות קטנות ונמצאים בתנועה אל עבר מימוש. יום אחד אנחנו מתעוררים בתחושה שמשהו לא עד הסוף מתאים, אנחנו על יד. קשה להסביר אבל זה פשוט "לא בדיוק זה". מוכר?

לי זה קרה בזמן האחרון. התקדמתי במשימות בקצב יפה, עמדתי בתוכניות. אבל עדין משהו בבטן דגדג והציק. וכמה משימות נשארו לא פתורות פעם אחר פעם. וכשהסתכלתי על תוכנית העבודה שלי חשתי לא בנוח. משהו לא מדויק.

  כשאנחנו יוצרים עבורנו עתיד, אנחנו מציירים תמונת עתיד רצויה, קובעים מטרות לחודשים/שנה הקרובה, מפרקים למשימות, ומתחילים לבצע ולעקוב. מצוין. 

מדי פעם חשוב לעצור ולבחון, האם אנחנו עדין על הנתיב, או שסטינו מעט ימינה ושמאלה.

איך זה מרגיש, איך נדע?

ובכן בעצם זה פשוט, יש לנו סימנים המוכרים לנו:

1. פיזי- לפעמים כואבת הבטן יותר פעמים מהרגיל, או שמיגרנה מבקרת בעוצמה. לפעמים יש קוצר נשימה רגעי או עייפות גדולה. אם תתבוננו על עצמכם תדעו ללא ספק לזהות מה קורה לגופכם כשאתם יוצאים מאיזון ומאבדים כיוון.

2. ביצוע- ידוע מחקרית כי כשלאנשים לא טוב במקום עבודה (למשל) הם נוטים להעדר הרבה, בעיקר בשל "מחלה". או שהם מאחרים. לא עומדים במשימות. מזניחים תחומים מסוימים. האם אתם מזניחים או מוותרים עם משימות שקבעתם לעצמכם?

3. תחושה- אצלי יש תחושת ערפל, כאילו אני מהלכת בתוך ערפל שמסתיר לי את הדרך. ערפל דקיק כזה, לפעמים נדמה שרק המשקפיים שלי התמלאו אדים. יש ימים שהערפל סמיך יותר ויש רגעים שהכל צלול כאילו עליתי מעל לעננים.

אז מה עושים?

1. קודם כל עוצרים ומחשבים מסלול מחדש. 

איך? חוזרים לשאלות בסיס:

- במה אני טובה? מה אני אוהבת לעשות? מה תמיד אמרו עלי לגבי היכולות שלי? אילו תפקידים תמיד לקחתי על עצמי? מה עושה לי טוב?

- התשוקות והחלומות שלי? מה תמיד רציתי, מה היו החלומות שלי לאורך השנים? מהם התפקידים שראיתי את עצמי מבצעת בהצלחה? 

2. עכשיו ניתן לבחון את תוכנית העבודה, האם היא כוללת את הכישורים שלי, האם אני משתמשת ביכולות הטבעיות שלי בדרך להשגת מטרותיי?

האם המטרות שלי מחוברות לתשוקות שלי? האם תמונת העתיד שלי משקפת את החלומות שתמיד רציתי או שמשהו השתנה בדרך?

3. תיקון, מיקוד מחדש, חזרה לנתיב. מוחקים, מתקנים, מורידים, מוסיפים ומעדכנים את מפת הדרכים שלנו. 

באופן טבעי כשהולכים קדימה ובעיקר בנתיב חדש, יש סטיות לצדדים. פתאום מופיעה הזדמנות מסקרנת, לעתים הפחד ממיקוד בדבר אחד דוחף להתרחבות לכמה תחומים. אני מרגישה לפעמים פחד לפספס, סקרנות גדולה וגם חנופה שהציעו דווקא לי תפקיד ולכן אקח אותו.

אבל התנהגות זו מסיטה אותי מהעיקר ופתאום אני מוצאת את עצמי, מוצפת, לא באיזון ולא במקום שלי.

לתכנן שביל ולהחזיק בו, אלו שתי משימות נפרדות ולשתיהן ראוי להקדיש זמן ומחשבה מדי כמה שבועות או חודשים.

החיים דינמיים ומתרחשים סביבנו כל הזמן. יהיה טיפשי מצדנו לחשוב שמספיק לכוון מצפן פעם אחד ולרוץ עד שנגיע. 


הטיפ היום:

1. להקשיב לגוף, לרגשות שעולים, למחשבות המתגנבות.

2. לעצור ולבחון מסלול מחדש.

3. תיקונים קלים וחזרה לניווט ולעשייה.

4. עזרה מחבר/ה- זה כלי נפלא לשאול אדם שמכיר אותנו מה הוא חושב על ההחלטות שלנו, האם אלו הדברים שאני טובה בהם, האם הוא מכיר אותי כ.... מה לדעתו אני לא רואה?


אל תוותרו על הבחירה, בכל יום מחדש- במיקוד, בדיוק, בעשייה. 

כשיוצאים מגיעים למקומות מופלאים (דר. סוס)

באהבה, גל




5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול